מטרת השימוש בדאודורנט היא מניעת ריח הזיעה האנושית, שניחוחה חריף במיוחד בבית השחי. ריח זה נובע גם מאוכלוסיות חיידקים הגדלה בסביבה הלחה של הזיעה, והחום שקיים מתחת לבית השחי ותורם לה עוד יותר.

מניעת הריח מושגת בכמה דרכים, שהעיקרית שבהן היא צמצום ההפרשה של זיעה מבלוטות הזיעה. הדבר נעשה באמצעות תת-קבוצה של דאודורנטים שנקראים "נוגדי זיעה" (anti perspirant) המכילים לרוב מלחי אלומיניום שמגיבים לזיעה ויוצרים חומר דמוי ג'ל שסותם את הצינורות של בלוטות הזיעה, וכך נמנעת הפרשת הזיעה מהן. כמו כן, הם מייבשים את נקבוביות העור, גורמים להן להתכווץ וכך מונעים מהזיעה להגיע אל פני העור.

בנוסף, ניתן להפחית את הריח החריף של הזיעה על ידי שימוש בדאודורנטים בעלי מנגנון חיטוי ומניעת שגשוג של חיידקים אלו בבית השחי. דאודורנטים אלה אינם משתייכים לקבוצת "נוגדי הזיעה".

טיפים לבחירת הדאודורנט הנכון והשימוש בו

בחירת הדאודורנט תיעשה על פי ההעדפה האישית של סוג הדאודורנט מבחינת מנגנון הפעולה, אופן השימוש (סטיק, רול און, תרסיס, קרם) ומצב העור.

למשל:

  • עבור אנשים בעלי הזעה מוגברת, טרם פעילות גופנית ו/או בימי הקיץ החמים – ניתן להשתמש בדאודורנט בעל פעולה חזקה כגון אלו המשויכים לקטגוריית "נוגדי זיעה".
  • עבור אנשים בעלי ריח זיעה לא חריף, עונת החורף ו/או פעילות יום-יומית מתונה – ניתן להשתמש בדאודורנטים בעלי מנגנון פעולה של חיטוי וצמצום שגשוג אוכלוסיית החיידקים המעודדת הגברת ריח זיעה חריף לא ממשפחת "נוגדי זיעה"
  • כל תגובת גירוי לכל אחד מהתכשירים המצויים בשוק תחייב הפסקת השימוש במוצר וניסיון במוצר חלופי שלא יגרום לגירוי.

מתי וכמה מומלץ למרוח דאודורנט?

התשובה תלויה בסוג הדאודורנט: תרסיס, קרם, סטיק, רול און.

קרם וסטיק: יש למרוח על עור נקי ויבש כמות קטנה.

תרסיס: לרסס כמות קטנה לכיוון בית השחי על עור נקי ויבש.

רול און: לנער לפני השימוש ולמרוח על עור נקי ויבש.

הזמן המומלץ לשימוש בדאודורנט הוא בערב לאחר מקלחת על עור נקי ויבש, על מנת לעודד את משך החשיפה והגברת היעילות, אך במידת הצורך ניתן להשתמש מספר פעמים ביום. בעת הופעת סימני גירוי יש להפסיק את השימוש.

מאיזה גיל מומלץ להתחיל?

גיל הנערות מתחיל בטווח שבין 14-9, החל מהרגע שהילד/נער/ילדה/נערה חשים בריח גופם ומרגישים צורך למנוע ו/או להפחית אותו. זה הזמן שבו ניתן להתחיל בשימוש.

מה עושים אם יש גירוי או אלרגיה?

גירוי או אלרגיה יכולים להתרחש כתוצאה מחשיפה לחומרים הנמצאים בדאודורנט ונגרמים כתוצאה ממגע של העור עם הגורם המגרה/אלרגני. מצב זה יתבטא לרוב באדמומיות באזור החשיפה, גרד, אי נוחות, מעט נפיחות ואף אזורי עור מתקלפים. הגישה הטיפולית היעילה ביותר היא הפסקת החשיפה לגורם המגרה. כלומר, הפסקת השימוש בדאודורנט. שימו לב: ניתן להחליף לדאודורנט מסוג אחר שלא יכיל את החומר המגרה רק לאחר החלמה של העור. בנוסף, ניתן לפנות לרופא לקבלת מרשם למשחות להקלה בסימפטומים הקיימים.

ישנם מספר חומרים שכיחים שיכולים לגרום לגירוי/אלרגיה כגון: חומרי ריח ובישום, חומרים משמרים, אלומיניום ועוד.

מה הקשר לאלומיניום?

אלומיניום הוא החומר הפעיל בדאודורנט הנפוץ ביותר. כאמור, פעילותו היא חסימה חלקית של בלוטות הזיעה לצורך הפחתת הפרשת זיעה בעלת ריח חזק. במקרים מסוימים האלומיניום יכול לחסום באופן מוחלט את בלוטות הזיעה ובכך לגרום לגירוי בעל מאפיינים מקומיים בבית השחי המלווים בעור אדום-חום ובלוטות מעל פני העור. הטיפול המומלץ הוא הפסקת השימוש בדאודורנט המכיל אלומיניום. במקרי אלרגיה חמורים יותר יש לפנות לרופא לצורך קבלת טיפול רפואי המרשם.

מקורות:

  1. אתר דוידסון למדע – מכון ויצמן
  2. Axillary Contact Dermatitis:An Update on Potential Allergens and Management

Meryl J. Musicante, MD; David E. Cohen, MD, MPH; Emily C. Milam, MD

* המידע בכתבה זו מובא להעשרת ידיעתם של הקוראים בלבד ואינו בא להחליף בשום אופן ייעוץ עם הרופא המטפל. בכל מקרה של סימני גירוי ורגישות, יש להתייעץ עם הרופא המטפל.

כתבה: ישראלה ברגיל חזוט, רוקחת אחראית, מנהלת בית מרקחת